כעס והתנהגות תוקפנית בקרב בני נוער

גיל ההתבגרות הוא תקופה מורכבת. שינויים פיסיים ורגשיים מתרחשים בקצב מהיר, והצורך בקבלת החלטות הוא שלב מכריע בחיי מתבגרים. הורמונים משתלטים על התודעה והגוף ומתבטאים בתחושות מואצות, ובני נוער נאלצים ללמוד כיצד להתמודד עם השינויים החדשים. הם לומדים אף להסתדר עם אחרים ומגלים את המודעות העצמית שלהם.

למידת ההסתגלות לשינויים אלו עלולה ליצור כעס ולעיתים אף תוקפנות בקרב חלק מבני הנוער. הבנת הגורמים לכעס ותוקפנות יכלה לסייע להורים, מורים ואפילו לבני הנוער עצמם, לחוות הקלה מהתסמינים.

תוקפנות

הגורמים וגורמי הסיכון

שינויים פיסיים עלולים לגרום לכעס ובלבול, כשרמות ההורמונים מתחילות להשתנות בקרב בנים ובנות. עור, שיער וגוף הם שינויים אותם מתקשים לעיתים בני נוער לקבל, ובכך חווים תחושת חוסר ודאות לגבי המתרחש בגופם כשהם הופכים לבוגרים צעירים.

לחץ חברתי הוא מאבק אותו חווים רוב בני העור. הם אינם מעוניינים להשתייך לקבוצת הנפגעים, ועשויים להפגין תחושות כעס או תוקפנות כתוצאה מדחייה חברתית. שיעורי הבית והחוגים עלולים להציב לעיתים עומס נוסף על בני נוער, המתפתח לעיתים לתחושת איום, תסכול וכעס.

האקדמיה האמריקנית לפסיכאטריית ילדים ומתבגרים קובעת כי חלק מגורמים אלו כוללים חוויית מצב של קורבן להתעללות פיסית או מינית, חשיפה לאלימות בבית או בחיים החברתיים, גורמים גנטיים, וחשיפה לאלימות בתקשורת, כמו גם שילוב גורמים משפחתיים וחברתיים מלחיצים כלכליים הקשורים לעוני, קיפוח חמור, פרידה, משפחות חד הוריות, אבטלה, אובדן התמיכה ממשפחה מורחבת ונזק מוחי כתוצאה מפגיעת ראש.

תכונות כעס בקרב בני נוער

בני נוער אינם מסוגלים, במרבית המקרים, להתמודד היטב עם עומס ולחצים, ולכן כעס הוא הדרך היחידה אותה הם מכירים, להימנע מתחושות עצב, כאב או פחד. הם פועלים כשהם מרגישים דחויים, ולעיתים תחושות כעס עלולות להפוך לתוקפנות.

בנות נוטות להפעיל כעס זה ולבטא אותו באופן מילולי, בעוד שבנים נוטים לבטא את עצמם באופן פיסי. מרד בקרב בני נוער הוא תופעה נפוצה, ובני נוער פגיעים עשויים להתחיל לשבור את הכללים. הם הולכים נגד משאלות הוריהם ומוריהם, ועוסקים בהתנהגויות שהם יודעים שאינן נכונות. מעשים אלו כוללים בריחה מהבית, שתיית אלכוהול, ועישון סיגריות. במקרים מסוימים, הם מתנסים אף בסמים.

זיהוי מאפייני כעס בקרב בני נוער

הורים צריכים להיות מודעים לסימני כעס ואגרסיביות בקרב ילדיהם. בעוד שמאבק בני נוער עם הוריהם, אחיהם וחבריהם הוא תופעה נפוצה, סימנים ותסמינים מסוימים מעידים על בעיה משמעותית יותר.

כשבני נוער מתחילים להתבודד או אינם מעוניינים להשתתף בפעילויות האופייניות להם, יתכן שקיים מקום לדאגה. ירידה בציונים, חוסר תיאבון, מחסור בשינה או עודף שינה נחשבים אף הם לסימנים המעידים על בני נוער מוטרדים. בכי לעיתים קרובות או מציאת סיבות להתווכח ללא הרף נחשבים גם הם לכעס בקרב בני נוער. כשהכעס יוצא מכלל שליטה, והתוקפנות משתלטת על התנהגותם ומתבטאת באופן פיסי כגון הכאה או בעיטות, זוהי אינדיקציה ברורה לקריאה לעזרה.

מניעה ופתרון

חשוב לעבוד עם בני נוער כועסים או אגרסיביים. ניסיון להבין מה גורם לכעסם או מדוע הם כועסים, מסייע להקלת חלק ממאבקיהם. ייעוץ של יועצת בית הספר או פסיכולוג נוער הוא טיפול יעיל. חשוב שהמורים וההורים יהיו מודעים למצב, ויבינו את הגורמים וגורמי הסיכון הנפוצים, על מנת שיוכלו להיות מודעים להתנהגויות שאינן סבירות בקרב בני נוער על מנת להפנותם לטיפול מקצועי (טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי וכו').

זמינות, הקשבה והצעת תמיכה הם כל הרכיבים המסייעים לבני נוער ומטפלים בהם, גם אם הם מתקשים לבקש את העזרה בעצמם.

מאמרים קשורים נוספים: