חרדה ודיכאון בגיל ההתבגרות

דיכאון בגיל ההתבגרות אינו מצב רוח עכור בלבד. זוהי מלנכוליה רצינית המשפיעה על כל היבט בחיי בני נוער. הדיכאון עלול להוביל אותם להשתמש בסמים ואלכוהול, לסבול מתיעוב עצמי ופגיעה עצמית, הריון שאינו רצוי, אלימות ואף התאבדות. אך קיימות שיטות רבות בהן ניתן לטפל בילד על מנת להשיבו למסלול.

קיימות דעות מוטעות רבות בנוגע לדיכאון בני נוער. כן, שנות העשרה הן מורכבות, אך רוב בני הנוער מאזנים את החרדה עם חברויות טובות, הצלחה בלימודים או פעילויות פנאי, ופיתוח תחושת עצמי חזקה.

דיכאון בגיל ההתבגרות

מצבי רוח עכורים מזדמנים הם צפויים, אך דיכאון הוא מצב שונה. הוא עלול להרוס את מהו האישיות של בן הנוער, וגורם לתחושות מכריעות של עצב, חרדה, ייאוש או כעס. העובדה היא שדיכאון פוגע בבני נוער לעיתים קרובות הרבה יותר ממה שסבורים רוב האנשים, ולמרות שהוא ניתן היטב לטיפול, רק אחד מכל חמישי בני נוער מדוכאים מקבלים סיוע מקצועי.

בניגוד למבוגרים, שיש להם את היכולת לבקש בכוחות עצמם טיפול בחרדה ודיכאון, בני נוער בדרך כלל חייבים לסמוך על הוריהם, מוריהם או מטפלים אחרים שיכירו בסבלם ויעניקו להם את הטיפול הדרוש. לכן חשוב ללמוד כיצד נראה דיכאון בגיל ההתבגרות, ומה ניתן לעשות כשמזהים את סימני האזהרה.

סימני ותסמיני דיכאון בגיל ההתבגרות

בני נוער מתמודדים עם שורת לחצים, החל משינויי גיל ההתבגרות ועד לשאלות אודות מי הם ומהו תפקידם בחיים. המעבר הטבעי מילדות לבגרות עלול אף לגרום לסכסוך בין הורים ובני נוער, כשהם מתחילים לעמוד על עצמאותם.

עם כל הדרמה הזאת, לא תמיד קל להבחין בין דיכאון ודכדוך נורמאליים בגיל ההתבגרות. מה שמקשה אף יותר על המצב הוא שבני נוער הסובלים מדיכאון אינם מפגינים בהכרח עצבות, אלא מבטאים תסמיני עצבנות, תוקפנות וזעם בולטים.

אם ההורים אינם בטוחים אם התסמינים מעידים על דיכאון או על התנהגות אופיינית של גיל ההתבגרות, יש לעקוב אחר הימשכות התסמינים, חומרתם וכה שונה הם פועלים בהשוואה להתנהגותם הרגילה.

בעוד שניתן לצפות מבני נוער שיחוו "כאבי גדילה" כשהם מתמודדים עם אתגרי ההתבגרות, שינויים משמעותיים באישיות לטווח הארוך, מצב רוח עכור או התנהגות פרועה נחשבים כדגלים אדומים המצביעים על בעיה עמוקה יותר.

השפעות דיכאון וחרדה בגיל ההתבגרות

ההשפעות השליליות של דיכאון וחרדה בגיל ההתבגרות עוברות הרבה מעבר למצב רוח מלנכולי. התנהגות מרדנית ושאינה בריאה מהווה למעשה סימני דיכאון. המצבים הנפוצים המעידים על דיכאון בקרב בני נוער, כשהם מנסים להתמודד עם כאבם הרגשי, כוללים:

בעיות בלימודים. דיכאון עלול לגרום לקשיי אנרגיה וריכוז נמוכים. בלימודים, עלול המצב להוביל להיעדרות מבית הספר, ירידה בציונים או תסכול.

בריחה. בני נוער מדוכאים נוטים לברוח מהבית או לדבר על בריחה. התנהגות זו בדרך כלל מעידה על חרדה וזעקה לעזרה.

שימוש בסמים ואלכוהול. בני נוער עשויים להשתמש באלכוהול או בסמים, מתוך ניסיון לקבל "תרופות עצמיות" לדיכאון ולהקל את חרדתם. למרבה הצער, שימוש בסמים רק מסבך יותר את המצב.

הערכה עצמית נמוכה. הדיכאון עלול לעורר ולהגביר רגשות בושה, כישלון וחוסר ערך.

התמכרות לאינטרנט. בני נוער עלולים להיכנס לאינטרנט כדי לברוח מבעיותיהם, אך שימוש מוגזם במחשב רק מגביר את בידודם, מה שהופך אותם למדוכאים יותר.

התנהגות פזיזה. בני נוער מדוכאים עשויים לעסוק בהתנהגויות מסוכנות כגון נהיגה פרועה, שתייה שיוצאת מכלל שליטה ומין שאינו בטוח.

אלימות. חלק מבני הנוער, בדרך כלל בנים הסובלים מדיכאון וחרדה, עלולים להתנהג בבריונות או להפוך להיות קורבנות לבריונות. שנאה עצמית ורצון למות עלולים להתפרץ לאלימות וזעם.

דיכאון בגיל ההתבגרות קשור אף במספר בעיות בריאות נפש אחרות, כולל הפרעות אכילה ופגיעה עצמית.

מומחה לדיכאון וחרדה בגיל ההתבגרות

כשדיכאון אינו מטופל כראוי, הוא עלול להזיק באופן משמעותי, ולכן אין להמתין ולקוות שהתסמינים ייעלמו. כשהורים מזהים את סימני האזהרה של הדיכאון, עליהם לפנות לקבלת סיוע מקצועי. איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, בעל רקע של מומחיות בטיפול במתבגרים, יפתור היטב את מצב הדיכאון של המתבגר.

טיפול בחרדות אינו עובד כבמטה קסם, ולא קיימת שיטת טיפול אחת שמתאימה לכולם. המטפל מאבחן את התסמינים, מבצע הערכה לגבי מצבו הנפשי של המתבגר ומרכיב, בשיתוף ההורים, תכנית טיפול מותאמת באופן אישי.

עכשיו, יותר מתמיד, המתבגר צריך לדעת שהוא מוערך, מקובל ומטופל. על ההורים להקפיד להיות מעורבים בטיפול, ולוודא שהמתבגר מבצע את כל הוראות הטיפול ומקיים את המפגשים. עליהם לעקוב אחר השינויים במצבו, ולהתייעץ עם המטפל אם נראה כי תסמיני הדיכאון מחמירים.

הורים המתמודדים עם דיכאון וחרדה בקרב בני נוער, עלולים למצוא את עצמם משקיעים את כל האנרגיה ותשומת הלב על המתבגר הסובל מהדיכאון, ובינתיים עלולים להזניח את צרכיהם וצרכי בני המשפחה האחרים. אך בעוד שסיוע למתבגר מדוכא צריך להיות בעדיפות עליונה, חשוב אף לשמור על כל בריאות וחוזק כל בני המשפחה בתקופה קשה זו.

גם ההורים צריכים להושיט יד לתמיכה ולקבל את התמיכה הרגשית להם הם זקוקים. הם יכולים לקבל סיוע בני משפחה וחברים, להצטרף לקבוצות תמיכה, או לקבל טיפול מקצועי בעצמם. זה בסדר לחוש תסכול, חוסר אונים או כעס. הדבר החשוב ביותר הוא לתקשר את הדרך בה משפיע הדיכאון של המתבגר על ההורים עצמם, ועליהם להימנע מלהפנים את רגשותיהם.

הדרך להחלמת המתבגר מהדיכאון והחרדה עשויה להיות ארוכה, ולכן יש לגלות סבלנות, לשמוח בניצחונות קטנים ולהתכונן לנסיגה מידי פעם. והכי חשוב, יש להימנע משפיטה או השוואת המצב לאחרים. כל עוד ההורים והמתבגר עושים את המיטב על מנת לקבל את הסיוע המקצועי הדרוש, המצב נותר תחת שליטה ועתיד להשתפר.

חינוך לשוויון בין המינים – גיל ההתבגרות אצל נערות